אל האור סרטה של נעמי קוואסה.....

השבוע הוזמנתי לסינמטק בתל אביב כדי לצפות בסרט היפני החדש "אל האור", בסרט מסופר על מיסאקו  צעירה מלאת תשוקה לעבודתה כמדבבת סרטים עבור לקויי ראיה, מיסאקו אוהבת את עבודתה ומרגישה סוג של שליחות בכך שהיא עוזרת ללקויי ראיה לחוות את עולם הסרטים.

היא פוגשת את נאקמורי, צלם מבוגר, המאבד בהדרגה את ראייתו ונחשפת לתצלומיו המעוררים בה רגעים נשכחים מעברה,נאקמורי היה צלם מוכשר ומוערך מאוד שכל עולמו הצילומים והיצירה, וכעת הוא נאלץ להתמודד עם תהליך של איבוד ראייה שבהחלט אינו פשוט בשבילו בעיקר בגלל שכל עולמו עבר דרך עדשת המצלמה.

בעוד מיסאקו מנסה לתאר לליקויי הראייה בעבודתה את המתרחש על מסך הקולנוע, התצלומים והקשר הנרקם בינה לבין נאקמורי מאפשרים לה לראות את יופיו של העולם, שהיה חבוי מעיניה, דרך עיניו הכבות, הדמיון והיכולת לראות מעבר לראייה רגילה מהווה כלי משמעותי ללקויי הראיה, ובסרט רואים את התהליכים שעובר לקויי ראיה ומה שנראה לנו ברור, בהחלט נוצרים קשיים והסרט מביא את עולמם הפנימי וגם את ההתמודדות שלהם.

היוצרים:

במאית ותסריטאית: נעמי קוואסה               Naomi Kawase

צלם ראשי: ארטה דודו                            Arata Dodo

עריכה: טינה בז                                     Tina Baz

מוזיקה מקורית: איברהיםמעלוף                 Ibrahim Maalouf

הפקה:  נאויהקינושיטה, מאסה סוואדה, יומקיטוטאקבה
Naoya Kinoshita, Masa Sawada, Yumiko Takebe

שחקנים:

נקאמורי: מאסאטושינאגסה                       Masatoshi Nagase    

מיקאסו: איאמהמיסאקי                            Ayame Misaki

קיטאביאשיוג'וזו: טאטסויה פוג'י                 Tatsuya Fuji

יאסוקו: קאזוקושיראקווה                          Kazuko Shirakawa

טומוקווטוקי: מיסוזו קאנו                           MisuzuKanno

סאנו: מאנטרקויצ'י                                  Mantar Koichi

101 דקות, הסרט דובר יפנית, כתוביות לעברית ולאנגלית

החל מתאריך 14/12 בסינמטק תל אביב, בקולנוע כוכב רמת השרון

ובבתי הקולנוע ברחבי הארץ.

הפצה בישראל: קולנוע חדש.

הערות הבמאית נעמי קוואסה:

ללא אור, ללא צבעים, ללא אור, ללא מראות, ללא אור בלתי אפשרי לצור סרט. אפשר לומר שהאור הוא קולנוע. אנחנו טובלים בחיינו בצורה מאד טבעית באור. אולם הצלחתי לרדת לעומקה המלא של משמעות האור רק כשגיליתי את קיומה של המצלמה. הפעולה של כיוון האור בסרט היא גם דרך לקבע זמן. לו העיוורים היו יכולים לראות קולנוע, אם הם היו יכולים לכתוב סיפור על האנשים מסביבם, הסרט שהיה נוצר כתוצאה מכך היה יכול להקסים את כל בני האדם מסביב לעולם השבויים בקסמו של עולם הקולנוע. זו היתה נקודת המוצא שלי ביצירת הסרט.
תפקידה של מיסאקו הוא לכתוב תיאורים של הסרטים לעיוורים וללקויי ראייה,תחילה לא עמדו מאחוריה סיבות אלטרואיסטיות להפוך את העבודה הזו לקריירה. התשוקה הבוערת שלה לקולנוע התפתחה מכיוון שהקולנוע אפשר לה לברוח מן המציאות. יש בכוחו של הקולנוע להפוך חיים שליליים לחיים חיוביים.

יחד עם זאת יש אנשים רבים שאינם יכולים לצפות בקולנוע ומיסאקולא משלימה עם ההפסד שלהם, ורוצה לעזור להם למצוא דרך להתחבר לקולנוע. היא רוצה להעביר את הקסם של הקולנוע גם לאלה שאינם יכולים לראות. כך מוצאת מיסאקו אתהיעוד שלה ביצירת תיאורים קוליים.

נקאמורי החל לסבול ממחלת עיניים שהביאה לסיומה של הקריירה שלו כצלם, אנשים שנולדו עיוורים מובנים ומקובלים יותר על ידי החברה, לעומת אנשים המאבדים את הראייה, מה שיוצר לחצים פסיכולוגיים טראומטיים. נקאמורי חש דחוי בגלל חוסר היכולת של האנשים להבין, בגלל הנחות שגויות לגבי עיוורים שלכאורה החושים האחרים שלהם מתחדדים כדי לפצות על העיוורון ועוד תפישות שגויות אחרות.
נקאמורי היה צלם,ואיבד לפתע את ראייתו. איזו תקוה יש לו לחיים העתידיים. האם הוא יכול למצוא איזו מוטיבציה להמשיך לחיות. לצד השאלות של נקאמורי עולות גם השאלות שנוגעות לכולם, האם יש דברים שאנו לא מסוגלים להבין על אף שאנחנו מסוגלים לראות אותם. ובמהופך האם יש דברים שאנחנו מסוגלים להבין בלי שנהיה מסוגלים לראות אותם.